גורמים לטראומה

טראומה נפשית הנה פגיעה נפשית חד פעמית או מתמשכת המאתגרת את יכולות ההתמודדות, מותירה את האדם בהלם, שוק. טראומה מקשה על היכולת לעבד את הרגשות, התחושות והמחשבות הקשורות בה ומותירה חותם. גם חסך או מצוקה מתמשכים עלולים לגרום טראומה, גם אם אינם דרמטיים ונראים לעין. אירועים טראומטיים הם כאלה המעוררים פחד וחוסר אונים לגבי השלמות הפיסית או הנפשית ולעתים כוללים שינוי דרסטי בתפיסה ובחוויית העולם, כפי שהאדם הכיר.

תגובה פוסט טראומטית עלולה לכלול מצוקה נפשית כללית ומצוקה גוברת למול זיכרון הטראומה; נסיונות להימנע מכל דבר שמזכיר את הטראומה, זכרונות חודרניים של האירוע הטראומטי בעירות ובשינה, מצב רוח ירוד ומחשבות פסימיות, התקפי זעם וקושי בוויסות הרגשי, עוררות יתר, אי שקט קשיי שינה וקשיי ריכוז.

דוגמאות לטראומות אשר נוטים להקל בחומרתן:

תאונת דרכים. גם תאונת דרכים קלה, עלולה לערער את האמונה בשלמות הגוף, בהמשכיות החיים, בשליטה, בביטחון הקיומי.

פגיעה מינית. פגיעה מינית קטנה כגדולה, בכל גיל וביחוד בילדות ובנעורים, פוגעת באופן חמור וכרוני בהיבטים רבים של הגוף והנפש, בניהם: בתפיסת העצמי, בתפיסת העולם, בתפיסת יחסים, בתחושות הגוף, במנגנוני ההגנה, ביכולת להגיב, להגן ולשמור על הגוף ועל הנפש, וברבדים רבים נוספים.

חרם כיתה או נידוי חברתי בילדות ובבגרות. ילדים ומבוגרים רבים חווים אירוע זה כמערער. גם אם לאחר המקרה חזר הילד לתפקוד חברתי ולימודי תקין, וכמבוגר הפך לאדם מתפקד ומצליח, אם נעקוב אחד דפוסיו בקשרים בינאישיים שונים, לעתים נראה כי התנהגותו מנוהלת בידי רגשות של פחד (קיפאון, חוסר אונים, הימנעות, קושי להתבטא, אשמה, קושי להתעמת) או כעס (ציפייה לתקיפה, הרגשה שאחרים מתנכלים, שופטים). אם נעמיק בבירור רגשותיו של אותו ילד, שכבר הפך מבוגר, נראה כי האירוע יצר הטיה בהבנת המציאות וקושי לעבד, להבין ולחוש חמלה וביטחון סביב רגשות הקשורים באירוע זה או אירועים המזכירים אותו.

אלימות בין ילדים ובין אחים. היות קרבן לאלימות פיזית ומילולית בין ילדים, גם שכנעשית בצחוק או מחוסר הבנת חומרת הפגיעה, עבור חלק מהילדים נצרבת מפחידה, משפילה וטראומטית.

תחושת בדידות, חסך בקשר קרוב, בהערכה ובמגע, במיוחד בילדות ובנעורים נחוות על ידי הגופנפש כטראומה. קשה יותר לראות ולהבין או להמשיג אותה, מאחר והיא עשויה להופיע כחלל ריק. מדובר בפונקציות נפשיות שלא התפתחו בהיעדר מבוגרים מספיק פנויים, רגועים ומדויקים בהתכווננות לצרכיו הייחודיים של הילד\ה או הנער\ה.

לידה עבור האם. לידה לעתים נחווית כטראומה במישור הגופני והנפשי. לאחר לידה לאם יש מעט אפשרות להקשיב לעצמה, לבטא ולהבין את השינוי הדרסטי שחל בחייה, בגופה, במעמדה ובתפקידה לאור דרישות התפקיד התובעניות.

לידה עבור התינוק. רבים טוענים שהלידה הנה מעבר דרסטי, קשה ומבהיל בין עולם מוכר ובטוח ברחם לבין עולם מציף מבחינת גירויים, נפרד ממקור החום וההזנה, וזאת בעקבות לחץ אדיר ומתמשך שמופעל על התינוק (צירי הלידה) ומעבר בתעלה צרה וחונקת.

פרידה. פרידה מאדם קרוב, פרידה מהקשר עמו ומכל מה שהוא העניק, פרידה מהורה, מבן זוג, מסב או סבתא, מחבר או מחיית מחמד, נצרבת כפגיעה עמוקה והריפוי ממנה הנו ארוך ומתמשך. לעתים, עד שלא נעשית עבודה מעמיקה של התאבלות, קשה לאדם לאפשר לעצמו התחלה חדשה.

עדות לטראומה של אחר. רבים מדווחים על תגובות טראומטיות עקב עדים לחוויה טראומטית של אחר.

תגובה קשה לאירוע שאינו טראומטי. לעתים נראה אירוע קשה אך שאינו בהכרח טראומטי, גורר תגובות קשות שנראות טראומטיות. יתכן כי מדובר בטראומה קודמת, מהילדות או מתקופה מאוחרת יותר, שהורחקה מהתודעה ולא קיבלה יחס וטיפול מתאים, וכעת באה לידי ביטוי ביתר שאת.

חשוב להבין טראומה נפשית כממוקמת על רצף שבין טראומה קלה לחמורה. אירועים שיש בהם פגיעה עשויים ליצור טראומה ב"אזורים" נפשיים ספציפיים, תתי מערכות נפשיות. גם אם לא הופיעו סימפטומים פוסט-טראומטיים, יתכן שנפגע התפקוד של אותה מערכת. כך, גם אנשים שאינם נפגעים של אירוע דרמטי, אך חוו טראומה מסוימת אשר יצרה שינוי בתפיסת עולמם ובתחושת ביטחונם בעולם, מן הראוי שיתנו את הדעת לחוויה הטראומטית ולהשפעותיה. בישראל, בסגנון ההתמודדות הצבאי, נוטים להמעיט בחומרתן של טראומות ולהותירן בלתי מטופלות.