טיפול בחרדה חברתית

חרדה חברתית מתחילה בילדות בגיל ההתבגרות. חרדה חברתית היא פחד ממצבים חברתיים, מביקורת ומשיפוט ופחד מדחייה. חרדה חברתית מלווה באמונה של האדם שהוא יפעל באופן שיגרום למבוכה או להשפלה.
לרוב, חרדה חברתית מלווה בנטייה להימנע ממצבים חברתיים, בהסתרה ובחוויה עמוקה של בושה.
מצבים חברתיים מעוררי חרדה הם לרוב – קושי לדבר עם דמויות סמכות, יצירת קשר עין, דיבור בפני קהל, הבעת דעה או בקשת עזרה, מצבים של קונפליקט או עימות, שיחה יום יומית, ראיונות עבודה, דייטים. לעתים החשש הוא מהכירות עם אנשים חדשים ולעתים הקושי הוא דווקא החשיפה במצבים אינטימיים יותר של הכירות מעמיקה. ההימנעות ממצבים חברתיים משמרת את האמונות השליליות ואת הפחד, במקום להתנסות, להתגבר על הפחד, לחוות תחושת אונים ולחוות חוויות טובות ומתקנות.

האמונות השכיחות בקרב הסובלים מחרדה חברתית הן לגבי העצמי: "אני לא טובה מספיק" "יש לי בעיה" "אני לא מסוגלת" "לא אעמוד בזה" "משהו בי לא טוב" "אני מעורר דחייה ומבוכה. ולגבי אחרים: "ישפטו אותי", "ינדו אותי", "לא אעמוד בדרישות שלהם".

אמונות ופחדים אלה עלולים לגרום לפרשנות מוטעית של המציאות. תשומת הלב ממוקדת בסימנים שמוכיחים את האמונות. תשומת הלב של אנשים הסובלים מחרדה חברתית מופנה בעיקר לעצמם וגורר בהלה מכל תגובה של דופק, הסמקה או הזעה שיתכן שאחרים לא שמו לב אליה.

נטייה נוספת של בעלי חרדה חברתית היא לנתח אירועים לאחר מעשה באופן שלילי ושיפוטי כלפי העצמי והסביבה ולחוות אותם כיותר שליליים ממה שהיו בעיני אחרים.

טיפול מומלץ לחרדה חברתית הוא טיפול קוגנטיבי התנהגותי. בטיפול מזהים את צורת החשיבה השלילית ולומדים להחליפה בחשיבה יעילה וחיובית. בחלק ההתנהגותי של הטיפול, מציבים מטרות ויעדים חברתיים ברי הצלחה, קלים להשגה. בדרך זו לומדים להתגבר על החרדה, אשר באופן טבעי, ככל חרדה, הולכת ופוחתת לאורך ההתנסות. מוטיב נוסף בטיפול קוגנטיבי התנהגותי הוא איתור של התנהגויות מגינות אשר מטרפדות את תהליך הריפוי כגון – השפלת מבט, שתיית אלכוהול, דיבור מועט וחלש, לבישת בגדים לא בולטים, יצירת תקשורת בכתב ולא בדיבור ועוד. בתהליך הטיפולי שואפים להתמודדות עם פחות ופחות טכניקות מגינות, בכדי לחוות הצלחה חברתית שאינה תלויה בהם.