טיפול בדיכאון

טיפול בטראומה

דיכאון הוא בעיה נפשית מוכרת ונפוצה. דיכאון נע בין תגובה זמנית לאירוע, אפיזודה חולפת, דרך דיכאון קל ומתמשך, גלוי או סמוי, לדיכאון קשה. טיפול בדיכאון כולל מרכיבים רבים.

אבחון.  חשוב לאבחן את סוג הדיכאון ממנו סובל האדם, וליצור אבחנה מבדלת בין דיכאון קל לקשה, עם או ללא טריגר, אפיזודות של מאניה, מחשבות אבדניות, פוסט טראומה, הפרעות נלוות ולאבחן את משך הדיכאון ואופיו. דיכאון אצל ילדים ונוער עשוי להתבטא בעצבנות, תוקפנות ואי-שקט.

איתור תחומי החיים הפגועים. דיכאון וגע בתפקוד הרגשי, המחשבתי, החברתי-תעסוקתי, הגופני, והעצבי. טיפול בדיכאון נותן מענה לתחומים פגועים אלו כדי לשקמם.

הגנה ושמירה.   חשוב לשמור על האדם המדוכא שכן הוא עלול, או היא עלולה להיות בסיכון. חשוב למנוע ככל האפשר פגיעה עצמית, אובדנות, התמכרות (סמים, אלכוהול, אוכל, שינה או התנהגות כפייתית אחרת), למנוע פגיעה באחרים במידה וקיימת גם תוקפנות והתקפי זעם, למנוע ככל הניתן מצבי בדידות והזנחה עצמית ולפנות לעזרה מקצועית – לאדם המדוכא ולקרוביו. לעתים יש לשמור על השומרים – ילדים ובני משפחה שלקחו על עצמם לטפל באדם המדוכא נמצאים בסיכון לפתח קשיים רגשיים וזקוקים לתמיכה.

טיפול פסיכולוגי.  מענה רגשי-נפשי הולם יהיה טיפול פסיכולוגי אצל אנשי מקצוע המוכשרים ונכונים לטפל בדיכאון. חשיבות מיוחדת יש לעקביות הטיפול ותכיפותו: פעם או פעמיים בשבוע בהתאם לחומרה. תוך כדי יצירת קשר טיפולי, שיחה והכירות עם חייו ועולמו של המטופל, התרפיסט יסייע למטופל לנוע בגמישות רבה יותר בין מצבים רגשיים קשים מנשוא לבין מצבים רגשיים המעניקים כוחות ומשמעות, תוך שימוש מושכל במשאבים הנפשיים החיוביים הקיימים במטופל ובמנגנוני ההגנה שלו.

טיפול בחשיבה הדכאונית.  בטיפול בדיכאון יש מקום להתייחסות טיפולית לדפוסי החשיבה השגויים המאפיינים דיכאון. בטיפול חשוב יהיה לזהות את האמונות המכשילות והטיות החשיבה כגון: הכללה שגויה והסקת מסקנות מוטעית ("היום נכשלתי – תמיד אכשל", או: "אם הם סרבו להצעתי, כנראה שאני פגום"), חשיבה קיצונית של "שחור-לבן" "הכל או כלום" ("אם הוא לא יקבל אותי בדיוק כפי שאני באופן מלא – כנראה שאינו אוהב אותי כלל"), הגזמה ("אני תמיד כל כך…"), "כן-אבל" (מציאת פגם בכל רעיון חיובי), התמקדות בפרטי מידע שליליים והתעלמות מהחיוביים ("העולם הוא מקום רע ונורא"), הערכה שלילית ופסימית של העתיד וכד'.

טיפול בתחום החברתי והתעסוקתי. אחת מהשלכות הדיכאון עשויה להיות צמצום התפקוד החברתי והתעסוקתי ("אין לי כח"…"זה לא בשבילי"…"אין טעם"…), אשר מצדו ידוע כגורם לדיכאון (אבטלה ובדידות ידועים כמגבירים דיכאון). קשה לאדם המדוכא למצוא כוחות לחזור למעגל התפקוד. לקרוביו של המדוכא קשה לעזור בעידוד ושכנוע אל מול תחושת החידלון המאפיינת דיכאון. עם זאת, חזרה הדרגתית ועקבית לתפקוד חברתי ותעסוקתי מהוות גורם חשוב בהשבת הבריאות הנפשית. אחד מתפקידי המטפל והמטופל, בעזרתם של גורמי תמיכה נוספים (קרובי משפחה, חונך) תהיה לעודד, לדרוש, ללוות, לתמוך ולחזק את המטופל בתהליך של חזרה לקיום חיים חברתיים ותעסוקתיים משמעותיים ומספקים. לעתים, חזרה לתפקוד תתחיל מהתרחקות מגורמים פוגעים ומחלישים, גמילה מהתמכרויות ושיקום תפקודים בסיסיים.

טיפול בגוף.  חשוב לאתר את התחומים הפיזיים הפגועים ולשקמם: תזונה מותאמת, פעילות גופנית יומיומית, שינה מסודרת. חשוב לקבל אבחון וטיפול רפואי ולהשתתף במסגרות חברתיות של פעילות גופנית ואורח חיים, כדי להנחיל את השינויים הנדרשים. חשוב לעסוק בפעילויות מהנות ומענגות כדי ליצור מחדש קשר של אהבה וכבוד לגוף. בתוך קשר טיפולי, חשיבות מיוחדת תהיה לפיתוח הקשבה לגוף ולאותותיו ולבחינה מחדש של הפירושים הניתנים לתחושות הגוף.

טיפול תרופתי. טיפולים תרופתיים או פסיכיאטריים נוגדי דיכאון מיועדים לשקם את הפעילות העצבית האופיינית לדיכאון בכדי להחזיר את האדם לתפקוד ולרווחה במקרים בהם התערבויות אחרות לא צלחו. השיקולים בעד ונגד נטילת תרופות הם לעתים תרבותיים, חברתיים, אופנתיים, מוסריים, סטיגמטיים ולעתים קרובות מבוססים על פחדים ודעות קדומות. בתוך מגוון שיקולים ועמדות אלו, לעתים העמדה הטיפולית, המקצועית והרפואית נדחקת שלא בצדק.

העמדות, החששות וההעדפות האישיות חשובות. לצד זאת, טיפול תרופתי או פסיכיאטרי אשר עשוי לעזור, ראוי שיישקל באופן מקצועי ונקי מדיעה קדומה, לאור יתרונותיו וחסרונותיו האפשריים. עבור אנשים מסוימים, הטיפול התרופתי נחווה כלא מתאים. עבור אחרים, טיפול פסיכיאטרי נחווה כעזרה משמעותית, בדומה לטיפול בבעיות בריאותיות אחרות.