טראומה פיצול ודיסוציאציה

טיפול פסיכולוגי בזיכרון יעקוב

טראומה גורמת לסוגים שונים של ניתוק או "פיצול" בחוויית האדם, המכונים בשפה המקצועית דיסוציאציה. ניתוק הוא מנגנון הגנה עצבי-נפשי המאפשר להפריד ולפצל חוויות שונות שהחיבור בניהן קשה מידי. בעקבות עומס יתר של חרדת מוות, פחד מכיליון של הגוף, מצוקה, אימה, חוסר אונים, כאב נפשי ופיזי, איום על העצמי הפסיכולוגי וחוסר וודאות נוצרת "בעיה של מגעים". בעקבות טראומה – קשה לזכור, או שקשה להרגיש, ובוודאי שקשה גם לזכור וגם להרגיש. קשה לראות לשמוע ולהתקרב לנושאים המזכירים את הטראומה. אם הטראומה התרחשה בתוך קשר בינאישי – אינטימי או קבוצתי, כל קשר בינאישי עלול להזכיר באופן לא מודע את הטראומה. קשה להרגיש ולקחת בעלות על אזורי גוף שלמים. גם הם מזכירים את הטראומה. הגוף נכנס לקיפאון בעקבות חוסר האונים של הטראומה. קשה לנוע, קשה לנשום, קשה לשחרר ולהמשיך הלאה. הגוף מאבד את  האמונה שהוא יכול להגיב, לפעול ולהגן על עצמו. בעיות בריאותיות וסימפטומים של דיכאון, חרדה וירידה בתפקוד מתלווים לכך.

באופן מידי, הניתוק מאפשר הקלה. בטווח הרחוק, הניתוק מתואר על ידי החווים אותו לעתים כנוח, אך לעתים כממית, מלווה בחוסר חיות, חוסר יכולת להרגיש, חוסר טעם, אבדן העצמי. הניתוק מלווה בניסיונות להרדים את העצמי או להרגיש "בכח" באמצעות פעולות הנראות מהצד כהרס עצמי.

בתהליך הריפוי והעיבוד של הטראומה, כשנוצרים שוב חיבורים בין חלקים שונים בגוף ובנפש, הקושי הנפשי חוזר ומופיע והמערכת מאיימת שוב בניתוק. עם זאת, טיפול בטראומה עוזר לנפש לחבר בין חלקים מפוצלים בתוכה, לעבד את הזכרונות הטראומטיים ולשלבם כחלק מסיפור החיים.